חרושת מתכת - סיפורו של מפעל

    פרק א  - עושים פטנטים במסגריה שהופכת למפעל של ממש 1940 -1980

משמאל לשער הכניסה לקיבוץ ממערב לדרך העפר הוקם בראשית שנות ה-40 מבנה מרשים הכולל 5 אולמות גדולים מפח ומבנה אחד מבטון שהיה המוסך של בית השיטה ומרכז הטיפולים בכל כלי הפלחה והמספוא של הקיבוץ הצעיר. במוסך החדש טופלו גם משאיות מישובי האזור ועם הזמן הפך חלקו המזרחי של המוסך להיות "קואופרטיב בית שאן חרוד" בניהולו של אריה כהן בטרם עבר הקואופרטיב וכל ציודו לעין חרוד. בסככת הפלחים שמאחורי המוסך שופצו המחרשות והטרקטורים ושם גם נולדו הרעיונות הראשונים לשיפור הציוד החקלאי הקיים והמצאת כלים חדשים עלידי צוות הפלחים וידי הזהב של יוס פלד. כך צמח והתפתח המפעל העתיד לקום כעבור שנים מעטות.

ההמצאות הראשונות שפותחו עלידי צוות הפלחים שלנו היו הסבת הקומבין לעבודה עם מיכל לגרעינים במקום עם שקים ופיתוח מסועים לשינוע חבילות הקש והשקים אל המתבנים ונקודות איסוף השקים. למטה יוס פלד עם מיכל הגרעינים החדש ומשמאל נעים שמש עם המסוע הראשון שהותאם גם ל די 2.	שיפוץ עונתי לקומבין ולקלטרות  1952

ייצור סידרתי ראשון של (אליבטורים ) מעליות עבור שינוע שקים בממגורות ותחנות קמח ולהעמסת חבילות קש בשדה ובמתבנים  עם הנעה חשמלית או מנוע בנזין

מפעל נולד-חרושת מתכת בית השיטה 1951 עם ייצור המוני של אליבטורים לשקים וקש

מעמיס תחמיץ וחבילות קש לרפת 1950	הצוות המבצע והגאה ששקד על המעמיס החדש של הרפת בניהוגו של ישראל גוטמן - עוד פטנט מקומי
	2009
עוברים למבנה חדש ותעשייתי ובנוי כנידרש בשנות             ה 60 המוקדמות,ראובן ברעם ובן יעקב	עגלת איסוף חבילות קש מהמכבש לנקודת הריכוז וההעמסה פרי  פיתוח וייצור מקומי

מסוע לחומרים בתפזורת	מסוע גלילים קשתי למפעלים ובתי אריזה
מעלית דגים מהרשת בברכה אל מיכל האיסוף

חרושת מתכת הרבתה להופיע בתערוכות חקלאיות בארץ ובחוץ לארץ לביצור מעמדה כייצרן מוביל בישראל של מיכון חקלאי מתקדם

הנשיא חיים הרצוג מבקר בביתן חרושת מתכת באגריטך עם שר החקלאות נחמקין ושומעים הסברים מפי עודד מרוז ,המנהל.	בשנות השבעים והשמונים התרכז המפעל בקידום הייצוא וזכה הן לתואר ייצואן מצטיין והן במענקים כמפעל מאושר.
שר החקלאות יעקב צור מבקר במפעל ושומע הסברים מיעקב הדר ואסף כרמי.

ייצור עטיפות ממתכת לספרי תנ"ך היה תקווה גדולה למוצר ייחודי לאחר מלחמת ששת הימים אךעם הזמן הסתבר שההיקף מוגבל והמוצר לא יוצר יותר. למטה- מרדכי נבות עוסק בייצור העדין והאמנותי

מימין-ששון טיטו,ראובן ברעם,צבי הרפז,צבי ארמן,מוני מרוז,שבת,משה ברק,גקי חן,נחום שטיקלר,יוסקה צביק,עזריאל ספיר,דובה דובנקוב,נעים שמש,מרדכי, עובדיה.  הותיקים והמאושרים בשנת 1966

חזרה לראש הדף

פרק ב - מתרחבים ומקימים מפעלים של ממש - 1974 -2001

 

*בשנת 1974 מסתיימת בנייתו של המכון החדש לשיפוץ קטפות מדרום למפעל המתכת במבנה מודרני  ומשוכלל על שטח של 2000 ממ"ר. *המפעל החדש ישפץ בשיאו  400 תופים מדי שנה וישרת את מרבית הקטפות בישראל. *בשנת  2001 לאחר פעילות מרשימה לאורך 27 שנים עובר המפעל לפארק צבאים.

	בנית חרושת מתכת המודרנית והמקיפה עם כל אגפיה שנחנכה בראשית שנות ה 80  כללה  - משרדים,מחלקת תכנון טכני,שיבוב כרסום ומבלטים,ריתוך,מכבשים,חיתוך וכיפוף מתכות,מחלקת הרכבת מיכון חקלאי,מחלקת גומי,אגף לייצור אצבעות לקטיף, מחלקת חיסום וציפוי,ומחסן משוכלל.

 

במשרדים :עודד המנהל,דן הקפדן רושם עבודה ,דליה באגף התיכנון וצבי המאירי על הייצוא והשינוע


השתתפות  בתערוכות בחוץ לארץ היו דבר שבשיגרה מימין: נמרוד שרון מציג לקיסר חבש הילה סלאסי ולחיים גבתי את תוצרת המפעל.  בקהיר מציגים ישו שלו וחגי ב.ג את הכלים החקלאיים למצרים ולאלפי המבקרים 1972-1984

 

כל מגוון החלקים הנידרשים לשיפוץ תוף קטיף	ייצור אצבעות ודופרים היו חידוש  1990

ארגון תערוכות ותצוגות היה הכשרון האמנותי של צפי וקסמן ויהודית שריג כמו כאן בתערוכת אגריטך 1990	תצוגה מרשימה של חלקי קטפות מייצור שלנו

יוחאי כרמי	מוקי פלד חושב ומבצע
משה מאירי	משה שחורי

למעלה: הביצועיסתים,אייל ומירי על הייצור והתיאום,יובל ועובד פרויקטים חקלאיים ועודד עילם גיבוי טכני

למעלה: צבי לוין ,צבי ארמן,משה במבי עופר וקותי וחיים בניאן חלק מצוות מסור לאורך עשרות שנים.

 

למעלה:בהתחלה מתכננים במשרד הטכני ואחרכך עוברים לייצור במפעל.אריה ודליה,חיים מאירקה וצבי ארמן במשרד ובייצור מרדכי סלע ודורון מאירקה ומוקי במבלטים.

אריה כהן,דושו ומוקי, יוסקה וראובן ברעם ליד המחרטה ,  נחום שטיקלר ליד המכבש

לוי מן ליד המקדחה ומשה גורן ושלמה ארגוב ליד תנור החישול ושלמה שוב עם המחרטה הממוחשבת,.  למטה :דובה ליד מכבש הדופרים          דוד כליון במחלקת הריתוך
יוסקה צביק וראובן ברעם במחרטות        דורון פורת הצעיר במחלקת השיבוב והמבלטים  וקותי הותיק ליד המקדחה

 

	מימין: ישראל גוטמן לא נח לרגע זיגי,מורדכי,נעים,ראובן,זאב מ.וגדעון ק. בתנוחה טיפוסית בהפסקת עשר.
	דן כרמל במחסן החלקים ואחרכך ברישום העבודה .

חזרה לראש הדף

פרק ג' - משפצים קטפות כותנה  -המכון לשיפוץ קטפות מאז 1958

היה לי הכבוד להיות מפעיל-הקטפת הראשון בארץ על ראשיתו של מפעל הקטפות צביקה צצקס:   "שיטים", כסליו תשל"ח 1978   לפני 50, 60, ואפילו 70 שנה היו בודדים שניסו לגדל כותנה בארץ. אך זה תמיד נשאר בגדר נסיונות. הגידול הפך להיות רציני בשנת 1954. אז התחילו לגדל כותנה בקנה-מידה גדול, בעיקר במשקים קיבוציים. משרדי החקלאות והעבודה תמכו בגידול הכותנה – באותה עת היתה עלייה המונית, בעיקר מארצות צפון-אפריקה. חשבו שפרנסתם של העולים תהיה מקטיף הכותנה. באותה תקופה אף ביקר בארץ סם המבורג והוא עודד הקמת חוות חקלאיות, כדוגמת החוות בארה"ב. אך כבר בתחילה היה ברור שאין אפשרות לבסס את הקטיף על עבודת-ידיים. ראשון שהעביר את שמועת המכונה המשוכללת, שמסוגלת לבצע קטיף בצורה מיכנית, היה שליח הקיבה"מ (מגבעת-ברנר) בארה"ב. (יש לדעת שההתפתחות בארה"ב הקדימה את ההתפתחות בארץ בלא יותר מכחמש שנים). השליח הנ"ל הסתובב בארה"ב, "פישפש וריחרח", ובמקביל חיפש הקיבוץ-המאוחד גורם שיקח על עצמו את רכישת המכונה ואת הטיפול בה. (אז מכונה כזאת עלתה כ-8,000 ל"י. היום קטפת עולה כמליון ל"י) היות והיינו משק בו מרוכזים מכונאים כמו יוס ז"ל, שהיה שם דבר בארץ, וגם היינו המשק הגדול מבין ארבעת המשקים שהתאגדו לשם רכישת המכונה (שלושת האחרים: שדה-נחום, מעוז וחפצי-בה) – היה טבעי שהאחריות לאובייקט הזה - שאיש עדיין לא ידע מיהו ומהו – תהיה מוטלת עלינו. אנשי חברת "אינטרנשיונל" היו המייבאים והקיבוץ המאוחד היה הסנדק. התאספנו בקורדני – מכונאי מכל אחד מהקיבוצים הנ"ל – ושם היינו אמורים "לקבל" את הכלי. פרוספקט לא היה, מדריך לא היה, ואנחנו עמדנו לפני הארגזים שהכילו את החלקים – כמו ילד העומד לפני משחק הרכבה. מלאכת הרכבת החלקים נמשכה 4 שבועות. עד שתפסנו, למשל, שכיוון הנסיעה של הטרקטור היה הפוך מהמקובל – עבר כמה זמן. היה לי הכבוד להסיע את הכלי הביתה, בכביש עכו-חיפה. הוא היה מאוד גבוה – דבר שהיה מאוד מרשים ויוצא דופן. כל התנועה נעצרה. חלק מהנהגים ירד מהכביש מרוב תדהמה. גם אני עצמי מעולם לא נהגתי בכלי מעין זה. כשהגענו הביתה, היינו אובדי עצות. איש לא הדריך אותנו איך משתמשים בכלי. אפרים, העובד איתנו מאז היותו נער בן 16, ואני – שנינו התייסרנו במאמצים להבנתו. התעסקנו בו ימים וגם לילות. אותו משרד העבודה, אשר חייב את הכנסת גידול הכותנה, עמד הפעם מנגד. נימוקיו היו שהמכונה תגזול את פרנסתם של העולים. במשרד החקלאות טענו שאין עתיד לכותנה הזאת (מהקטיף המכני) מפאת הטיב הירוד, שהמטוויות לא תוכלנה לקלוט אותה וכו'. אך המכונה שהגיעה ב-54' נכנסה לעבודה חלקית ב-56', ובשנת 57' היא נכנסה להפעלה מלאה.   "            ראשית גידול הכותנה בישראל בראשית שנות החמישים ביקר בארץ החוואי היהודי מקליפורניה, סם המבורג, שהוזמן על-ידי חיים גבתי, שר החקלאות דאז, וגולדה מאיר, שרת העבודה דאז. יחד סיירו בשדות עמק בית שאן, וסם המבורג, חקלאי מובהק, אסף אדמה בידיו, הריח אותה ואמר שהיא מריחה מכותנה, לכן אם מחפשים מה לגדל,  מוטב שיגדלו כאן כותנה. סם המבורג הציע להקים חווה במקום, ויחד עם קיבוץ מעוז חיים הוחלט לעבד את הכותנה. כך הוקמה החווה הראשונה לגידול כותנה, שנקראה על שמו של סם, חוות שמואל.  בשנת 1953 נזרעה כותנה בשטח של 300 דונם ב-4 מקומות ארץ, בחוות איבים שעל-יד ניר עם, במשואות יצחק, בחוות שמואל בעמק בית שאן ובחוות מרדכי במעוז חיים. סם המבורג דאג למשלוח הראשון של חומר להדברת זחל ההלקט הזיפי, ואכן באותה שנה עלתה הכותנה יפה. ב- 1954 כבר נזרעו 3,000 דונם וב-1955 50 אלף דונם.  תחילה קטפו כותנה בידיים, בעזרת גיוסי ילדים וחברים, ובשנת 1955 כבר גייסו תלמידים מבתי-הספר של משקי הקיבוצים, שבאו לעזור בקטיף.   ב-1956 הובאה הקטפת הראשונה, קטפת חד-טורית. הקימו מחנה של קוטפים וקוטפות, שהתחרו ביניהם על רמת ההספק היומית. השיא אז היה כ-120 ק"ג ליום. כיוון שהיו אלה בדרך כלל קוטפות, מי שקטפה הכי הרבה כותנה נחשבה למלכת הכותנה. סם המבורג הציע, שבמקום לרכוש קטפות חדשות, מוטב שיתרגלו לעבוד בקטפות ישנות. לשם כך הוא שלח 11 קטפות מקליפורניה, שרק כאשר פירקו אותן ועשו מהן מחדש 6  קטפות, הן יכלו לעבוד. ב-1963 כבר עמד שטח מזרע הכותנה בארץ על 130 אלף דונם, בממוצע ארצי של כ-135 ק"ג סיבים לדונם  באדי בות אתר המועצה לייצור ושיווק כותנה.     סם המבורג מייסד גידול הכותנה בישראל

הגרעין היציב בשיא פריחת מחלקת הקטפות     טוביה מלכה,אליהו,גסופ,שלמה,גרשון מ.,זאב מ.	זיכרי עם הזיכרון הפנומנלי במחסן החלקים

הפסקת קפה בקפטריה בקטפות, המרכז להווי ורוח צוות מנצח עם ההספק היומי על הלוח למטה: איתן רונן מרכיב תוף משופץ, מיכאל סלע ואליהו לב  במחלקת הרכבת מוטות

חרושת מתכת ומפעל הקטפות   "שיטים" אייר תשל"ה 1975  יצוא:                1970   -   11,000 $              1971       24,000 $                                        1972   -   127,000 $              1973   -   126,000 $              1974   -   260,000 $              1975   -   200,000 $ (4 חודשים)   מתוך טבלה זו אנו למדים על התפתחות גדולה בשנתיים האחרונות – 73/74. כמחצית היצוא היוו קטפות משומשות, אשר ראינו בהן עבודה זמנית, עד שנוכל להציע מוצרי יצור קבועים ויציבים. בשנת 1975 כל היצוא הוא מתוצרת המפעל וברובו הגדול קולטיבטור סיבובי (לילסטון). רובו של הסכום מתרכז ב-3 הזמנות גדולות מפרס, זמביה וניגריה. בשנה האחרונה פתחנו שוק בפרס, אשר כבר הראה תוצאות, ויש לטפח את הקשרים עמו, שכן הפוטנציאל שלו גדול מאוד. מן הראוי להזכיר שבפרס אנו עובדים בצורה עצמאית, בעוד שביתר הארצות אנו משווקים דרך "אלדא".   יצור מקומי: מתלים עבור נצר-סירני - הסתיימה עבודה על 300 מערכות. זו היתה עבודה בהיקף גדול, ונאלצנו להיעזר בקבלני משנה. כן עובדים על סרייה ל-300 מטבחי-שדה עבור נצר-סירני . העבודה בשלבי גמר, בתכנית סריה נוספת של 300 יחידות. בשלב מתקדם נמצאת עבודה על הזמנה של משרד הבטחון – תפסות פגזים, וכבר יש הזמנה נוספת. כן השתתפנו במכרז מטעם המשרד על ביצוע שתי עבודות – ומחכים לתוצאות.   קטפות: עד סוף מרץ שופצו 125 תופים. נותרו, עד ראשית אוגוסט עוד כ-200 תופים לשיפוץ. כך שכל חודש, עד סיום העונה, יש לעשות כ-50 תוף.   חרושת מתכת "שיטים" טבת תשל"ו 1976 בחרושת מתכת חל בשנה האחרונה מפנה גדול בסוגי העבודה, ומתרכזים בייצור מכונות חקלאיות בלבד. עד עתה עסק המפעל במיגוון רחב של מוצרים שונים, כגון רדלרים, מעליות שונות, מסלולים – והרבה עבודות משנה למשרד הבטחון, לנצר סירני ועוד. אולם, כאמור, בצורה מכוונת החלטנו להתרכז בנושא החקלאי בלבד, אשר בו הסיכויים ליצור בסדרות גדולות   ליצוא גבוהים. קו זה של המפעל מחייב השקעה מתמדת בפיתוח כלים חדשים ובשיכלולים. למגמה זאת יש כבר הדים חיוביים ותוצאות.

צביקה ,גאנח ומיכאל עם ידע אין סופי והתמדה

 

גידי ועמיר בודקים את התוצרת	מכולות השרות בצפון ובדרום הגישו  שרות לאורך כל ימי הקטיף בקיץ , לקטפות שבשטח

דף מידע לעובדי חרושת מתכת אוקטובר 1989  נתונים נוספים על המפעל   *  האגף לשיפוץ קטפות נמצא כבר בעיצומה של עונת קטיף הכותנה. תחנות השירות פועלות בכל רחבי הארץ. בדרום – שתי תחנות: האחת במסמיה והשניה בניר-עם. תחנת הגליל – ממוקמת במנפטה בקרית-שמונה. בגרנות נמצאת התחנה לאיזור המרכז. תחנה נוספת – בסיסה בבית ומשמשת את העמקים והגליל המערבי. הציוד בתחנות השירות מאפשר מתן תשובות מיידיות לרוב התקלות. בעיות מיוחדות מועברות למכון שלנו בבית-השיטה, רובן נפתרות תוך זמן קצר (כולל עבודה בלילות) ומקצרות את זמן עמידת הקטפת למינימום.   *  משלוח חלקי הקלטרות הסיבוביות לארה"ב נמשך כסדרו. תכיפות המשלוחים נגזרת מקצב התקדמות העבודה באולם הייצור. חלק מהמשלוחים יוצאים ישר לצרכנים, דבר החוסך לנו את הטיפול במחסן והובלה בתוך ארה"ב.   * משלוח גדול של חלקי קטפות נארז עתה למשלוח לאוסטרליה. לניגריה אנו מבצעים עכשיו משלוח מרשים של כלים חקלאיים וחלפים לקטפות. כמו כן נשלחו חלקי קטפות ליוון ודרום-אפריקה.   * במחלקת הגומי חזרו לייצור מרטיבים. כבישת הדופרים הממוחזרים נמשכת בהתאם לתוכנית. מתחילים מיידית בכבישת 50,000 דופרים לארה"ב.

שיפוץ קטפות 1979 עד עתה שיפצנו כ-200 תופים מתוך 400 שהגיעו לשיפוץ. הצוות נמצא עם היד על הדופק, כדי להביא את השיפוץ לגמר במועד הנדרש.

 

נחום שריג וניר מן פועלים מן המנין במחלקת ייצור האצבעות	יובל ארנון מנהל ופועל במחלקת הציפוי

	סטרול ודובה במחלקת הגומי במפעל רזיה ב.ג בסוף הליין לציפוי האצבעות אמבטיות הציפוי במבט מלמעלה על תהליך הציפוי המשוכלל

שמואל לוגר מלמד את הסינים	התוף לאחר השיפוץ השנתי

במחלקת הקטפות על יד הכיורים ,רוחצים ידים ומתבדחים	אולם השיפוץ
מכונות שינון האצבעות -הגליסונים עם מתי מדר

 

	האגף החדש לייצור אצבעות קטיף כותנה הוקם ויוצר בלונדון ושם גם הוכשרו עובדי המפעל להפעלתו והוא כולו הוטס בגמבו לישראל וכבר למחרת הגעתו הוחל בהצבתו במפעל ובתוך חודש ימים החל הייצור בהרצה ראשונה בשנת 1982

 חזרה לראש הדף

חרושת מתכת "שיטים" אייר תשכ"ח 1968 תכנית אב ל"חרושת מתכת   אנו רוכשים מדי פעם מכונות חדשות למפעל ומתלבטים במיקומם. הוצע – להכין "תכנית אב" להרחבת מיבנה "חרושת מתכת" – ומיקום המכונות. אפילו אם ביצוע ההרחבה יעשה בשלבים או ידחה, הרי מיקומן של המכונות ייעשה לפי תכנית. הוטל על רן וראובן אילת להכין את תכנית האב. הוכנו שלוש הצעות. ההנהלה בחרה במתאימה ביותר והדבר הובא לדיון בפגישת עובדים. נקיון במפעל: בפגישת העובדים הקודמת סוכמו הצעות לשמירת יתר על הנקיון במפעל, הן בוצעו הלכה למעשה והתוצאות נראות לעין, ונקווה שיתמידו לזמן ארוך... הכשרה לדורון פורת: דורון חזר מהכשרה לעבודות "פרייזר" בבית מלאכה לייצור מיבלטים בחיפה – שמפעלנו קשור עימו. ראובן אילת – נקבע לתפקיד מרכז קניות ומכירות של "חרושת מתכת" במקום דוד קמחי. יהודה ציפוק – מחסנאי. יודל נכנס לעבוד כמחסנאי במקום ששון שיעבור לייצור. נאחל אף להם הצלחה והתמדה. דוד ניסן – המרכז את העבודה במפעל כשנה וחצי מבקש את החלפתו, והביא לכך נימוקים. סוכם לברר אפשרות של צירוף מרכז נוסף, כדי שהעול והאחריות יתחלקו ביניהם – ההצעה נמצאת בבירור.   גרורי מים – בשעה טובה נסתיימו 50 יחידות. 11 היחידות האחרונות מצפות לביקורת. מטבחים ל"נצר-סירני" ליצוא. נסתיימה סדרה ראשונה של 200 מערכות מטבחי שדה שהוזמנו ע"י מפעל מתכת "נצר-סירני". טיב העבודה משביע רצון. יצוא – אנו עומדים לייצא 2 מעליות לאתיופיה וכן מגוב קש.           לניגריה – 2 מעליות ומחרשות איזמלים.           לארגנטינה – לתערוכה – 2 מעליות ועוד כלים קטנים אחרים, מתוך הנחה ותקווה            שימכרו...          לפרס – מעלית פ-2, ו-2 מעליות לסלק סוכר.

 

 

חרושת מתכת: בסימן של הרחבה שנתיים ורבע של "מפעל מאושר" "שיטים" ניסן תשל"א 1971   בנובמבר 1968, לאחר פעולה ממושכת, הכירו משרד המסחר והתעשייה, בזיתיה ובחרושת-מתכת של כ"מפעלים מאושרים" "מפעל מאושר", הוגדר עפ"י החוק "החוק לעידוד השקעות", כמפעל חיוני לכלכלת הארץ, או כמפעל שיש לו סיכויים לייצוא. תוך השנתיים האחרונות ניגשנו איפוא, לביצוע התכנית במסגרת ה"מאושרת". מבנים הכפלנו את שטח המבנים מ-500 מ"ר ל-1,000 מ"ר ע"י תוספות נרחבות בצפון, במזרח ובדרום. ציידנו אותם ברשתות חשמל ותאורה. החלפנו את צנרת האוויר במערכת משוכללת יותר. שנינו את מיקומן של המכונות הישנות והוספנו חדשות, בהתאם לתהליכי הייצור, והתקנו דלתות רחבות נכדי שהמזלגות תוכלנה להיכנס ולצאת מבלי לתמרן ולהיתקל בקירות ובמכונות.       ב"חרושת מתכת" "שיטים" יוני 1973    בשבוע שעבר קיימו עובדי חרושת-מתכת את שיחת העובדים הקבועה שלהם. הפעם היתה זו גם מסיבת פרידה מאברהם אבישי, הפורש מהמפעל, אחרי שריכז אותו קרוב ל-20 שנה וליווה אותו בצמיחתו למפעל תעשייתי. בדברי הברכה ציין נמרוד, שהדור הצעיר יורש מפעל בריא ומשגשג, שניתן להמשיך ולפתח אותו. אחר-כך הרימו כוסית לכבוד הענקת התעודה "יצואן מוסמך": היצוא של החר"מ הסתכם השנה ב-127,000 $. את התעודה קיבלו בטכס בבית-אגרון בירושלים צביקה ודובה. יוס מסר את רשמיו מביקור ביריד המכונות בהנובר ובבתי-חרושת שונים, בעיקר בנושאים ליטוש, חריטה, יציקה ואוטומיזציה. עוזי דיווח על נסיעתו לטורקיה ויוון, כדי לבחון אפשרויות ליצוא קטפות ולילסטונים. במפעל הקטפות שופצו עד כה 235 תופים. בתכנית השנה – 300.     מנהלי המפעל שכבר לא איתנו  1954 -  2009

 

חרושת   מתכת  "שיטים" מלחמת יום כיפור 1.9.73   עם הכרזת הגיוס ביום הכיפורים, התרוקן המפעל מעובדיו – גם חברים וגם שכירים. הרכב העובדים בחר"מ הוא 2/3 צעירים, חייבי גיוס, ו-1/3 חברים מבוגרים. בימים הראשונים של המלחמה עסקו כמעט כל העובדים שנשארו בעבודות ביטחוניות או בענפים חקלאיים. לאט לאט, עם התארגנות המשק לשעת חירום התחלנו גם לארגן את חרושת-מתכת . מספר עובדים שכירים לא מגויסים וערבים חזרו לעבודה וכן כמה מהחברים במבוגרים. תחילה עסקנו הרבה בתיקון הכלים החקלאים, אשר ניזוקו לא במעט בגלל התיפעול ע"י  עובדים פחות מנוסים. גם מסגריית הבית "התפרקה" לגמרי, ועד בואו של קותי, שקיבל על עצמו את המשימה להפעיל אותה, היינו צריכים לעסוק בכל הבא ליד. לאחר זמן מה שוחרר מרדכי פלד ונכנס מיד לעבודה, כמובן, שדבר זה היה לעזר רב, אבל כעבור כמה ימים גוייס פתאום, ועדיין הוא מגוייס. לפני שבוע חזר דן כרמל ו-3 פועלים שכירים. ראובן אילת עבד כמה ימים, אחר צאתו מבית החולים, ודאג להזמנת מלאי של חומרי גלם, שלא יהיה מחסור לקידום העבודה. ניצלנו את כל ביקורי הבית של מגוייסי המפעל לקבלת אינפורמציה, הדרכה ויעוץ. חלק מהחבר'ה התייצבו לעבודה למספר שעות בחופשתם הקצרה. המשרד הטכני התאים את העבודות בהתאם לאפשרויות הביצוע.

 

בשנות ה 70 עם התבססות המשרד הטכני וההבנה שהעתיד נמצא ביצוא מוצרים וידע החלו בחרושת מתכת להפיק קטלוגים מפורטים ואיכותיים ככלי עזר בשיווק וקידום הייצוא. כל הקטלוגים הודפסו בעברית ואנגלית ולעיתים גם בספרדית וערבית וכללו גם שירטוטי איזומטריה מפורטים שכללו כל חלק בכלי המשווק.

 

בחרושת מתכת "שיטים" 18.5.79 שיווק: אנו עומדים בסיומה של עונת שיווק של קלטרת השורות מדגם 130 ( קילטור כותנה), ובמקביל משווק "המרסס המכוון". זו לנו העונה הרביעית, בה אנו מופיעים עם הקלטרת מדגם 130 בשוק, ולמרות התחרות עם יצרנים מקבילים וכלים מיובאים, הכלי שלנו הוא הנמכר ביותר בארץ, בעיקר בגלל מבנהו ותיפקודו, וכן בגלל האמינות והבטחון שהמפעל מקנה לרוכשים. מבנה הכלי הוא מודלרי, וכתוצאה מכך הוא מאפשר השלמות ותוספות. עובדה זו מבטיחה המשך  פיתוח אביזרים ומכלולים נוספים, אשר שיווקם מובטח לאותם כלים מודולריים המאפשרים את הוספתם (בשיטת הלגו).   הוצאנו לשוק מערכת נוספת של קופסאות "גנדי" לפיזור "טמיק". מאחר שהשנה הצטמצם היקפו של המזיק "עש הטבק", צומצם גם שיווק המפזרים. כאמור, יצאנו עם כלי "לריסוס מכוון". תפקידו לרסס ולקטול את העשבייה מיד לאחר נביטת הכותנה. כל תכנית המכירה של "המרסס המכוון" בוצעה. דגם ראשון של הכלי אנו מתכוונים לשלוח לדרום-אפריקה, בתקווה שתהיה התעניינות והתפתחות.   אנו נמצאים בשלבי ביצוע של 5 מכוני שיפוץ קטפות נוספים, המיועדים לדרא"פ, ספרד ויוון. ההנחה שהקמת מכונים מביאה בעקבותיה הזמנת חלקי חילוף לשיפוץ קטפות הוכיחה עצמה ביוון. ואנו שוקדים על פיתוח אותו עיקרון בספרד ובדרא"פ, כאשר אפשרות זו קיימת גם באוסטרליה.   שיפוץ קטפות: עד עתה שיפצנו כ-200 תופים מתוך 400 שהגיעו לשיפוץ. הצוות נמצא עם היד על הדופק, כדי להביא את השיפוץ לגמר במועד הנדרש.

עשינו זאת "שיטים" שבט תש"מ 1980   בראשית חודש זה סיימנו את ביצוע פרוייקט המשתתים לאתיופיה. תנאי המכרז חייבו אותנו להשלים את אספקת המשתתים עד סוף ינואר 1980, כשההזמנה התקבלה רק באמצע ספטמבר 1979 - ז"א היו לנו ארבעה וחצי חודשי ברוטו. מרבית חומרי הגלם, שהם ספציפים, לא היו בנמצא אצל הספקים בארץ, ומנסיוננו אנו יודעים, שזמני אספקתם מחו"ל מתמשכים כ-6-8 חודשים. למרות כל המגבלות החלטנו בחיוב, כיוון שרכישת פלח שוק מסוג זה לא מזדמנת בכל יום.   במבט לאחור אפשר לסכם שכל ההנחות התחלתיות, שנראו מבהילות אך יישומיות, עמדו במבחן העשייה מעל ומעבר. מוסדות העבודה פעלו כמיטב יכולתם – ובהצלחה. עובדי המפעל בכל המגזרים עשו ימים כלילות, ללא לאות, והעובדים הזמניים שהצטרפו תרמו את תרומתם תוך הזדהות מלאה. תוך 100 ימים עיבד המפעל כמות חומר גלם, שבזמנם רגילים מעובדת בתקופה של 7 חודשים. לאנשי המפעל ניתנה הזדמנות להתמודד עם פרויקט גדול (גם במושגים של מפעלים גדולים משלנו) אשר יצר והכתיב השגות בכל הקשור לתיכנון, לרכש, לתהליכי עבודה, ללוח זמנים, ובעיקר במעורבות מלאה של כלל החברים.                                                                                        עודד מירוז

במאמץ לעמוד בתנאי ייצוא קלטרות הליליסטון לארצות הברית השתתפו חברים רבים בגיוסי לילה ושבת.בתמונה שוויון מיכאל וארי לידן בגיוס 1984	ייצור 1000 קלטרות תוך 6 חודשים חייב גיוסי חברים לאחר שעות העבודה ומאמץ ניהולי עצום מצד הנהלת המפעל לסיום העבודה בזמן.

	ייצוא קטפות ליוון והשתתפות בתערוכות היו חלק מתמשך בפעילות המפעל.  כאן בתערוכה באתיופיה

 

לוימן "הגנרל" של המבצעים הגדולים לייצוא וגם פועל מן המניין

 

"מבצע לילסטונים" הסתיים! "שיטים" 21.7.84   עיסקת הלילסטון התקבלה בראשית הקיץ והיא כללה הזמנה למשלוח של פריטי קלטרות סיבוביות ושווים ל-1000 כלים שלמים בערך של 2,400,000 $. היקף העבודה הצפויה הוערך ב-8,000 ימי-עבודה לפרק זמן של 6 חודשים שהיו חייבים להסתיים באמצע דצמבר 1984. ביצוע העבודה נעשה תוך אילוצים, שנבעו מהצורך לבצע עבודה גדולה פי 4 מההיקף הרגיל של המפעל, וזאת בייצור המורכב מ-178 פריטים, 69 מיכלולים – המיוצרים מ-95 סוגים שונים של חומרי גלם (ברגים, יציקות ומיסבים). הצורך לעמוד בלוח-זמנים כמעט בלתי אפשרי, וזאת באיכות ללא פשרות – יצרו לחצים רבים במערכת המפעל והמשק. יש לזכור שכל כניסה לשוק האמריקאי היא קשה ותובעת עמידה בסטנדרטים חמורים באשר למועדי האספקה, איכות המוצרים, טיב האריזה ואספקת קיטלוג מושלם למשלוח. לשמחתנו, למרות הקשיים, עמדנו כולנו במשימה. עד סוף השבוע הבא נשלח 42 מכולות מתוך 45 של המשלוח כולו.   גיוסי לילה (300 ימי עבודה) גיוסים אלה בוצעו בנאמנות ע" החברים לאחר שעות העבודה והם שאיפשרו לנו לעמוד בלוח-הזמנים של המכולות האחרונות, דבר שהינו הכרחי כשמדובר בהתחייבויות לשוק האמריקאי. בנוסף לאספקת חלקי-הקלטרת, סיפקנו החודש את המכולה העיסקית הגדולה ביותר של חלקי קטפות שונים לשוק האמריקאי. משלוח זה כלל לראשונה עשרות-אלפי-אצבעות מהמפעל החדש וחלקי גומי שונים בערך של 200,000$.   אנו רוצים להודות לחברים ולחברות שתרמו מזמנם ומרצם ועעזרו להצלחת המבצע.                                                                         הנהלת חרושת-מתכת

 

שילוב רב דורי במפעל היה תמיד סימן היכר של עובדי חרושת מתכת.    משמאל זאב מיינרט במחלקת הגומי צבי הרפז בעבודת הקידוח וחיים בניאן ואברהם ברוך במשרד הטכני היו צוות רב דורי לשנים. למטה :שולחן האנטלקטואלים בקפטריה החדשה עם     נחום שריג,ניר מן, אליעזר פרבר וחגי ב.ג  בשיח רב דורי ורב משמעות....

דף מידע לעובדי חרושת מתכת אוקטובר 1989  נתונים נוספים על המפעל   *      האגף לשיפוץ קטפות נמצא כבר בעיצומה של עונת קטיף הכותנה. תחנות השירות פועלות בכל רחבי הארץ. בדרום – שתי תחנות: האחת במסמיה והשניה בניר-עם. תחנת הגליל – ממוקמת במנפטה בקרית-שמונה. בגרנות נמצאת התחנה לאיזור המרכז. תחנה נוספת – בסיסה בבית ומשמשת את העמקים והגליל המערבי. הציוד בתחנות השירות מאפשר מתן תשובות מיידיות לרוב התקלות. בעיות  מיוחדות מועברות למכון שלנו בבית-השיטה, רובן נפתרות תוך זמן קצר (כולל עבודה בלילות) ומקצרות את זמן עמידת הקטפת למינימום.   *        משלוח חלקי הקלטרות הסיבוביות לארה"ב נמשך כסדרו. תכיפות המשלוחים נגזרת מקצב התקדמות העבודה באולם הייצור. חלק מהמשלוחים יוצאים ישר לצרכנים, דבר החוסך לנו את הטיפול במחסן והובלה בתוך ארה"ב.   *     משלוח גדול של חלקי קטפות נארז עתה למשלוח לאוסטרליה. לניגריה אנו מבצעים עכשיו משלוח מרשים של כלים חקלאיים וחלפים לקטפות. כמו כן נשלחו חלקי קטפות ליוון ודרום-אפריקה.   *      במחלקת הגומי חזרו לייצור מרטיבים. כבישת הדופרים הממוחזרים נמשכת בהתאם לתוכנית. מתחילים מיידית בכבישת 50,000 דופרים לארה"ב.

 

הייצוא של מיכון חקלאי ,חלקי קטפות ,מכוני שיפוץ וקטפות שלמות ,כאן לרוסיה ב 1990,היוו חלק מרכזי בהכנסות המפעל

מפעל חרושת מתכת זכה בתואר יצואן מצטיין ונציגיו  הוזמנו לבית הנשיא לקבל את התעודה באופן אישי.      נציגנו : צבי המאירי,שלמה גלר,זהבה סקל וצבי ארמן.

                                          

בייגה בזיתיה עם ניצן,חיים וינר, ושלמה אגוזי	בייגה בחר"מ עם ניצן,יעקב, אסף כרמי    ונוגה בוטנסקי
בשנת 1996 ביקר שר האוצר  בייגה שוחט,שר התמ"ת רן כהן ושר החקלאות בחרושת מתכת והזיתיה להתרשמות וקידום תוכניות השקעה עתידיים.

 

	הצורך ליישב במהירות בגוש קטיף וכן לקלוט את העליה הרוסית שעמדה בפתח הוקם מפעל            " בתי שיטה" כאגף חדש בחרושת מתכת. עשרות בתים יבילים יוצרו במלואם במפעל והובלו לנקודות התישבות ברחבי ישראל בעידודו ורוחו של אריק שרון.

בראשית שנות ה -70 יוצרו כלים חדשים רבים ביניהם המסקלת המתהפכת ומגיני פלדה לטרקטורים בפני מוקשים וירי. משמאל: צ'ופה בעבודה על לוחות הפלדה.

 



מנהלי חרושת מתכת לדורותיהם 1950 - 1954    יצחק נאמן 1954 - 1972    אברהם אבישי 1964 - 1966   נחום שריג 1973                 נמרוד שרון -לאחר שנה בתפקיד נפל בחזית התעלה בימים האחרונים למלחמת יום כיפור. 1974  - 1976    דוד ניסן 1976  - 1985    עודד מרוז 1986  2009      יעקב הדר

חזרה לראש הדף

פרק ה' - עוברים לפארק צבאים -חלומות והרהורים - 2002

	יעקב הדר נושא חזונו וברכתו למפעל העתיד לקום בטקס הנחת אבן הפינה.
בשנת 1999 הושגו האישורים העקרוניים להעברת חרושת מתכת לפארק צבאים כמפעל עוגן ראשון באזור התעשיה שעמד עד אז  בשממונו על השלוחה מצפון לשדה נחום. בשנת 2000   הונחה ברוב רושם והדר אבן הפינה למפעל החדש שעמד לקום על שטח של 20 דונם הצופה אל הרי הגלעד במזרח .עמק הירדן בצפון והעיר בית שאן בדרום.

	בטקס השתתפו כל השושבינים לרגע החשוב : אהוד ברק ראש הממשלה,רן כהן שר התמ"ת,יעל שאלתיאל ראש המועצה ,פיני קבלו ראש העיר בית שאן ,בייגה שוחט שר האוצר יעקב הדר מנהלהמפעל ,חברי בית השיטה עובדי המפעל ורבים נוספים.

 

על התיכנון הוצבה חברת א-ב תיכנון מייסודה של ועדת התיכנון הקיבוצית הותיקה ועל הביצוע המזורז הופקד משה פלד רב הנסיון והתושיה. 14000 מטר רבוע תחת גג נבנו כאולמות ייצור ואחסון ועוד 2000 מטר רבוע תחת גג הוקצו למשרדי תכנון וניהול.

כעבור פחות משנתיים הושלמה הבנייה הוכנסו המכונות וקווי הייצור החדשים והתוף הראשון יצא מפס הייצור.התופים הראשונים עמדו בכל מבחני האיכות ומערך הייצור היה מסוגל לייצר ולהרכיב כ- 3000 תופים בשנה בהתאם לתיכנון -ונישאר רק לחכות להזמנות.......	ההשקעה היתה מרשימה לא פחות. למעלה מ -60 מליון שקלים הושקעו במבנה ובתשתיות הייצור. המפעל קיבל מעמד (נובמבר 2000) של "מפעל מאושר" ו"מפעל עוגן "בפארק צבאים ונהנה ממעמד של אזור פיתוח א".

          מעורבות בשוק הקטיף העולמי: ברזיל , טורקיה , וסין המתעוררת

ייצוא יחידות קטיף ומכוני שיפוץ לסין וברזיל

ייצוא יחידות קטיף לטורקיה ויוון

                                                              פסק הדין המלא והסופי בבית המשפט המחוזי בנצרת מתאריך 2 לפברואר 2010

                                                        מאמר מ"דה מרקר" על הסדר הנושים מ  3 לפברואר 2010

בתאריך 28 למרץ 2010 התכנסו במפעל אשר בפארק צבאים כל המעורבים בפתרון שסוכם להמשך הפעלתו של  המפעל על ידי חברת גון דיר  ונציגה בישראל "פלסטרו אינטרנשיונל" לסגירה סופית של החוזה המוצע,אישורו עלידי נאמן בית המשפט  והצגתו לפני כל עובדי המפעל. נכחו:  נאמן בית המשפט עו"ד גיל הירשמן ועוזריו הנאמנים רוני ארגי - מנכ"ל פלסטרו, וכן רות -מנהלת משאבי אנוש כל מנהלי ועובדי חרושת מתכת            (20 חברי בית השיטה ו-100 שכירים) חסרו:נציגי קיבוץ בית השיטה,עו"ד עמוס קונפורטי,ונציגי משרד עו"ד שלמה כהן.
ארבעת נציגי חברת גון דיר מארצות הברית ואירופה הגיעו ועשו הכרות פורמלית עם כל המעורבים ,עורכי דין והנהלת המפעל, לקראת החתימה על החוזה.

מדובר בהשקעה משמעותית שנייה של ג'ון דיר בישראל לאחר שלפני שנתיים רכש הקונצרן את חברת ההשקיה פלסטרו-גבת (כיום ג'ון דיר ווטר) מקיבוץ גבת תמורת 245 מיליון דולר. ג'ון דיר ווטר מפעיל כיום שני אתרי ייצור בישראל וחרושת מתכת יהיה המפעל השלישי של ג'ון דיר בארץ. ניסן דר, מנהל פרויקטים, פיתוח עסקי ותכנון אסטרטגי בג'ון דיר, אמר ל"גלובס" כי קו המוצרים של חרושת מתכת נהנה ממוניטין רב בעולם. לדבריו, "השילוב בין יכולות הייצור של המפעל ובין פלטפורמות השיווק וההפצה של ג'ון דיר יספק מענה מצוין ללקוחותינו. ו	החתימה הסופית על חוזה העברת הבעלות לחברת גון דיר. מימין: טים דויט מנהל אגף הכותנה בגון דיר.במרכז -יעקב הדר מנהל המפעל משמאל :גיל הירשמן - הנאמן מטעם בית המשפט

 

לאחר המעבר הסופי על כל עשרות הסעיפים בחוזה והחתימה הסופית מצד כל הגורמים ,התייצבה ההנהלה החדשה בפני העובדים כולם ובפתיחות רבה הסבירה את כוונותיה לשנה הבאה והביעה הערכה ואמון מלא ביכולתם המקצועית של העובדים עד היום ובעתיד ,במסגרת החדשה בבעלות חברת גון דיר.	עשר שנים לאחר הנחת אבן הפינה למפעל החדש עברה בעלותו לחברה חדשה ונפתח פרק חדש גם בתולדות בית השיטה ומפעליה.
	כאן הכל התחיל ותודה לכל העושים במלאכה לאורך הדורות 1950-2010

                                                         קישור לאתר הרשמי של מפעל חרושת מתכת - באנגלית

הערת סיכום: לצערנו לא מצאנו חומרים על פעילויות רבות וחשובות בתולדות 55 שנות פעילותו של המפעל עד היום ובהם: בניית משוריינים,בניית מטבחים ועוד לאיראן,פעילות חקלאית בהודו,סין,קזחסטן,אוסטרליה,יון,דרום אמריקה,פעילות עם אייזנברג,גומיקו,בניית פגושים,ייצור גלגלים,קשר מגנטי,ייצוא לאפריקה,ייצוא מכוני שיפוץ ועוד ועוד. נשמח לקבל תמונות או חומר כתוב לגבי כל שאיננו למען הדורות הבאים ולתפארת עובדי המפעל המסורים תמיד...

                                  תוכן ועריכה    - חגי בן גוריון

                                עיצוב גרפי     - מיכל אלבלק

                                צילום וסריקה   -חיים בניאן

                               הדפסה        -    דינה ארם

                                מקורות     -      ארכיון בית השיטה (תמר אדר)ומקורות פרטיים וכן עובדי חרושת מתכת (2009)

                                                           נשמח לקבל הערות ועידכונים לגבי התוכן והחומר הגרפי לסוגיו.

חזרה לראש הדף